לאחרונה נחשפתי לשני ראיונות: האחד עם רופא בשם דר צ'ארלס הופי (Dr. Charles Hoffe), רופא משפחה בכפר קטן בשם לייטון בבריטיש קולומביה שבקנדה. השני עם דר סוקהריט בהאקדי (Dr. Sucharit Bhakdi), מדען גרמני בתחום המיקרוביולוגיה שחקר את מערכת המשלים של מערכת החיסון. בראיונות הם מסבירים כיצד ה mRNA עושה את פעולתו בגוף, איך מערכת החיסון מגיבה, וכיצד זה עלול לגרום לתופעות לוואי.
אביא כאן את הדברים בעברית ובקיצור למען אלה מכם שמתעניינים.
Image by Gerd Altmann from Pixabay
הסרטון של דר הופי
נתקלתי בסרטון של דר הופי באתר של דר מרכולה, שם נכתב שבאפריל 2020 דר הופי כתב מכתב למוסדות הבריאות המקומיים בו הוא מעלה דאגה וחשש מהזריקות נגד קורונה. בעיירה הקטנה לייטון בה הוא מטפל בחולים לא היו מקרים של קורונה, אולם מבין המטופלים שלו, אחד נפתר אחרי הזריקה ו 6 אחרים סבלו מתופעות לוואי חמורות.
הופי הואשם בגרימת "חשש מהחיסון" ורשויות הבריאות המקומיות איימו לדווח עליו שישללו את רשיונו. נאמר לו שאין לומר דברי שלילה על החיסון, אולם התופעות שהופי ראה למול עיניו דחפו אותו לדבר בכל זאת. דר הופי חקר את הנושא ויצר סרטון שמראה כיצד חומר הזריקה משפיע ברמת התאים בגוף. בסרטון הוא מתייחס לזריקה של מודרנה שמכילה בכל מנה 40 טריליון מולקולות של mRNA. הזריקה מוחדרת לשריר אבל רק 25% מהחומר נשאר בשריר. שאר ה 75% נאסף מהנוזל הבין תאי דרך המערכת הלימפתית ומגיע דרכה לזרם הדם.
התאים הראשונים שבאים במגע עם חלקיקי הננו המכילים את ה mRNA הם תאי האפיתל שבונים את דפנות כלי הדם.
כאשר חלקיק הננו נכנס לתא הוא נפתח, החומר הגנטי משתחרר והתא מתחיל לייצר את חלבון הספייק של הוירוס בכמויות. החלבון הזה יש לו תכונה שהוא חודר דרך הממברנה שעוטפת את הוירוס ובולט החוצה, אבל באין וירוסים, החלבון חודר דרך הממברנה של התאים, וככה במקום שפני תאי האפיתל יהיו חלקים הם מתמלאים בהמוני חודים שמהווים חלבוני הספייק. החודים האלה מפריעים לזרימה החלקה של הדם בכלי הדם וזו קרקע פוריה להיווצרות של קרישי דם.
בתמונה וירוס עם חודים שיוצאים ממנו.
טסיות הדם נישאות בזרם הדם והתפקיד שלהן הוא לזהות מקומות שבהם דפנות כלי הדם נפגעו וליצור שם תהליך של קרישה כדי לעצור דימום. כאשר הטסיות נתקלות בחודים הללו הן מזהות את זה כנזק לדופן כלי הדם ומתחילות את התהליך של קרישה.
הקרישה יכולה להתרחש בכלי דם גדולים ואז ניתן לזהות אותם בטכנולוגיות דימות כמו CT ו MRI, אבל קרישים יכולים להתפתח גם בכלי הדם הדקים ביותר – הנימים, ואז הם מיקרוסקופיים ולא ניתן לראות אותם בהדמיה.
הדרך היחידה לדעת אם אכן תהליך הקרישה הזה קורה היא בדיקה שנקראת D-dimer. אצל אדם שיש לו קרישי דם רמת החלבון הזה עולה באופן חריף.
דר הופי ביצע את הבדיקה הזו בקרב המטופלים שלו בטווח שבין 4 עד 7 ימים לאחר שלקחו את הזריקה. הוא גילה אצל 62% מהם סימנים של נוכחות של קרישי דם. לדבריו של דר הופי:
"זה אומר שקרישי הדם האלה אינם נדירים. אצל רוב האנשים שמקבלים את הזריקה מתהווים קרישי דם מבלי שיש להם מושג שזה קורה. הדבר המדאיג ביותר בקשר לזה הוא שיש איברים בגוף כמו הלב, המוח, עמוד השדרה והריאות, שאינם מתחדשים. אם קורה נזק ברקמות האלה בגלל כלי דם חסומים, זה נזק לתמיד."
דר הופי מספר שיש לו מטופלים שמאז שקיבלו את הזריקה הם נהיים קצרי נשימה הרבה יותר בקלות ממקודם, וזה בגלל שאלפי נימים קטנים בריאות שלהם נחסמו. אצל האנשים האלה הלב צריך להתאמץ יותר כדי להזרים את הדם לריאות, והם עכשיו בסיכון מוגבר לפתח תוך כמה שנים כשל לבבי.
כיצד מערכת החיסון מגיבה
דר בהאקדי, שהוא מומחה למיקרוביולוגיה, כתב שני ספרים על נושא הקורונה: Corona False Alarm? Facts and Figures שפורסם באוקטובר 2020, ועתה ספר נוסף שכרגע הוא רק בגרמנית שנקרא Corona Unmasked: New Facts and Figures.
לגבי האופן בו הגוף מתמודד ברמה של התא עם הזריקה של חלקי הננו המכילים mRNA הוא מספר: חברת פייזר העבירה מידע לממשלת יפן לגבי מחקרים שנעשו על החיסון בבעלי חיים. במחקרים הללו הם ראו שתוך שעה שעתיים מרגע מתן הזריקה חלקיקי הננו המכילים את ה mRNA מצאו את דרכם לדם של חיות המעבדה.
התאים הראשונים שקולטים את חלקיקי הננו הם התאים שמצפים את פנים כלי הדם. הם מקבלים את המידע הגנטי ומתחילים לייצר את חלבוני הספייק שמוצאים את דרכם לדופן התא ובולטים החוצה לתוך החלל של כלי הדם. התאים הלבנים של מערכת החיסון מזהים את החלבון כגוף זר ומתקיפים את התאים, דבר אשר גורם נזק נוסף לקרום התא, וזה בתורו מהווה גורם נוסף להיווצרות של קרישי דם.
קרישי הדם שנוצרים יכולים להיות גדולים, ואז לגרום להתקף לב או שבץ. אבל גם אם הם יותר קטנים ואינם חוסמים לחלוטין את כלי הדם הם עדיין עלולים לגרום לנזק לרקמות.
אבל זה לא הכל, שבוע או שבועיים אחרי הזריקה הראשונה, מערכת החיסון מתחילה לייצר נוגדנים כנגד חלבון הספייק. כאשר מקבלים את הזריקה השנייה וחלבוני הספייק מתחילים לבלוט בדפנות תאי כלי הדם, עתה הנוגדנים נצמדים אליהם וזה מפעיל את המערכת המשלימה של מערכת החיסון. המערכת המשלימה מעצימה את התגובה החיסונית כנגד תאי דופן כלי הדם ומתחילה להתקיף אותם. זה כמובן עלול להגביר את תופעת הקרישה ואפילו עלול לגרום למצב שנוצרים חורים בכלי הדם ומתחילות תופעות של דימום.
החומר של הזריקה נמצא בגוף למשך שבוע ולכל תא שהוא מגיע הוא יגרום לתגובה של מערכת החיסון כנגד התא הזה, וככה בעצם קורה נזק לרקמות של הגוף עצמו.
מה קורה כאשר חומר הזריקה מגיע למערכת הלימפה
כאשר חלקיקי הננו מגיעים למערכת הלימפה הם יכולים להגיע לבלוטת לימפה שבה יש הרבה תאים לבנים של מערכת החיסון. אם תא כזה סופג את ה mRNA הוא מתחיל לייצר את חלבון הספייק, ואז תאים אחרים מזהים את החלבון ומתקיפים את אותו תא. בפועל נוצרת מלחמה שבה תאים של מערכת החיסון מתקיפים תאים אחרים של מערכת החיסון. זה גורם למצב דלקתי בבלוטות הלימפה שמתנפחות וכואבות.
חלק מתאי מערכת החיסון שנפגעים הם תאי זיכרון שמכילים מידע כנגד וירוסים שהגוף נפגש איתם בעבר. זה יכול להיות וירוס של אבעבועות רוח, וירוס אפשטיין באר, או רטרו וירוסים אחרים שנמצאים במצב רדום בגוף. ברגע שההגנה של הגוף כנגד וירוסים אלה נחלשת הם מרימים את הראש ומתקיפים את הגוף, וככה פתאום מתפרצות מחלות וירליות אצל האדם שקיבל את הזריקה.
כיצד לעזור לגוף להתמודד עם חומר החיסון
ממה שקראתי וממה שאני יודעת על וירוסים ומערכת החיסון אני מבינה שהטכנולוגיה של חיסון בעזרת ננו חלקיקים של mRNA אינה דומה לאופן שבו הגוף פוגש נגיף באופן טבעי.
נגיף הקורונה נישא באוויר והוא נפגש באופן טבעי עם הרקמות הריריות של הגוף בדרכי הנשימה. שם מתפתחת המלחמה כנגד הוירוס. הרקמות שנפגעות הן הרקמות הריריות שמתחדשות מהר בדרך כלל ואחרי שמערכת החיסון מחסלת את כל התאים שנפגעו מהוירוס הרקמה תתחדש תוך כמה ימים.
באופן רגיל הוירוס לא יחדור למחזור הדם ולתאים של כלי הדם אין קולטנים שמאפשרים לוירוס לחדור אליהם.
כאשר מחדירים לגוף חלקיקי ננו בטכנולוגיה החדשנית, הם יכולים למעשה להגיע לכל סוג של תא בגוף, ולגרום למתקפה "אוטואימונית" זמנית של מערכת החיסון כנגד תאי הגוף שקלטו את ה mRNA והתחילו לייצר חלבון זר.
אם אלה רקמות שמתחדשות מהר, תופעות הלוואי יחלפו במהרה, אולם אם קרה נזק לרקמות שמתחדשות לאט, כמו תאי עצב או תאי הלב, בין אם הנזק קרה באופן ישיר בגלל מערכת החיסון, או באופן עקיף בגלל מחסור בחמצון בשל קרישי דם, תופעות הלוואי כנראה ימשכו זמן רב.
כיצד נוכל לעזור לגוף לחדש את הרקמות שנפגעו?
בגוף יש תהליך שנקרא אוטופגיה – "אכילה עצמית". זה למעשה תהליך של תחזוקה ותיקונים ברמת התא. התהליך הזה מופעל בעקבות צום של לפחות 14 שעות ומתעצם כשאנחנו ישנים.
יש שלושה דברים שאנו יכולים לעשות כדי לעזור לגוף שלנו להחלים ולהתחדש:
לספק לגוף חומרי בניין לבנות את הרקמות: חלבונים, חומצות שומן, ויטמינים ומינרלים. כדי לעשות זאת כדאי לאמץ תזונה בריאה עתירה בירקות ופירות, רצוי אורגניים, מקורות של חומצות שומן אומגה 3, ומקורות של חלבון. מצד שני רצוי לאכול ארוחות קלות כי אם הגוף משקיע הרבה אנרגיה בעיכול לא ישאר לו אנרגיה לתהליך האוטופגיה.
לישון הרבה, ללכת לישון מוקדם – לפחות בשעה עשר בערב, ולדאוג שייצור המלתונין יהיה אופטמלי. על כך כתבתי בכתבה אחרת.
לצום. אפשר לאמץ שיטת אכילה שנקראת צום לסירוגין (intermittent fasting) או לעשות צום מים למשך יממה בתדירות שניתן לעמוד בזה.