הסיכום נכתב ע"י גיורא גפני
מה זה צפיפות העצם, איך מודדים ומהי צפיפות בעיתית?
העצמות נוצרות ומתפתחות בשלב העובר וממשיכות לגדול עד גיל 20 בערך. עם עצירת הגדילה העצמות ממשיכות להתעבות עד גיל 35 בערך ואחרי כן הצפיפות מתחילה לרדת, תוך כדי שמירה על האורך. מגיל 40 בערך הצפיפות יורדת בשיעור ממוצע של 0.167% לשנה. ב - 60 שנים הצפיפות תרד ב - 10%.
השיטה השכיחה ביותר למדידת צפיפות העצם היא מדידת הספיגה של קרני רנטגן באנרגיה כפולה (DXA). בשיטה זו משתמשים בשתי קרני רנטגן ברמות אנרגיה שונות כדי לסרוק את העצמות. כמות קרינת הרנטגן שעוברת דרך העצם נמדדת עבור כל קרן, וההבדל בין שתי המדידות מאפשר חישוב של צפיפות העצם.
בזמן הבדיקה המטופל שוכב על שולחן והמכשיר מבצע סריקה של אזורים מסוימים בגופו, בדרך כלל עצם הירך, עמוד השדרה ולפעמים גם פרק כף היד.
צפיפות העצם משתנה מאדם לאדם ומתפלגת באופן סטטיסטי סביב ממוצע. הסטייה הנורמאלית מהממוצע מסומנת באות T. אם הסטיה גדולה מ T זה מסמן שיש בעיה. ירידה של T2.5 - T1 מוגדרת כמצב ביניים שנקרא אוסטיאופניה, וירידה של T2.5 ויותר מוגדרת כאוסטיאופורוזיס.
תמונה זו מציגה תוצאה של בדיקת צפיפות של עצם הירך המראה סטיה של 3 כלומר מצב של אוסטיאופורוזיס.
תהליך תחזוקת העצם
העצמות עוברות כל הזמן תהליך של שחלוף. ישנם תאים מיוחדים שתפקידם להרוס את העצם באזורם, ואחרים שתפקידם ליצר עצם חדשה. שני התהליכים קורים בו זמנית והתוצאה אמורה להיות עצם מחודשת ובריאה. לצערנו האיזון בין שני התהליכים מופר בגיל המבוגר ובניית העצם החדשה אינה מדביקה את ההריסה. העצם נעשית יותר ויותר פורוזיבית (מלאה בחללים) ולכן יותר חלשה והסיכון לשברים עולה.
דלדול העצם קורה אצל נשים יותר מאשר אצל גברים וזאת כנראה בגלל הירידה ברמת האסטרוגן עם הפסקת המחזור.
הירידה הטבעית שקורית עם הגיל אמנם מחלישה קצת את העצמות אך זה עדיין מצב תקין ולא מצב של אוסטיאופורוזיס. נשאלת השאלה מדוע אצל אנשים מסוימים תהליך פירוק העצם מואץ והאם ניתן לעשות משהו כדי לאזן בין שני התהליכים, חוץ, כמובן, מלקחת תרופות, שיש להן תופעות לוואי וחסרונות אחרים. כדי לענות על שאלה זאת כדאי להעמיק קצת בתהליך בניית העצם. זהו תהליך מסובך מאוד ולא דורש רק סידן, והמהדרין יוסיפו גם ויטמין D. האסטרטגיה ההגיונית היא להבטיח תנאים מיטביים לבניית עצם ולא לעודד הריסה. השאלה הגדולה היא מהם תנאים אלו?
המידע המופיע בכתבה זו מתבסס בעיקר על הספר Preventing and Reversing Osteoporosis של Alan R. Gaby, M.D. כמה מילים על המחבר: ד"ר גאבי קבל את התואר הראשון מאוניברסיטת ייל, תואר שני בביוכימיה מאוניברסיטת אמורי ותואר M.D. מאוניברסיטת מרילנד. לאחר מכן עסק 17 שנים בפרקטיקה פרטית והתמחה ברפואה תזונתית. הוא מילא תפקידים מגוונים בשטח הרפואה התזונתית ונחשב לסמכות בשטח.
שבועת היפוקרטס אומרת: "יהיו מאכליך תרופותיך, ויהיו תרופותיך מאכליך". הרפואה המודרנית עוסקת מעט מאוד בעניין המאכלים ומתרכזת בחיפוש תרופות. לצערנו למזון יש השפעות מרחיקות לכת על כל הפיזיולוגיה של הגוף ובכלל זה גם על בריאות העצמות. יש מאכלים המשפיעים עליהן לרעה, ואחרים משפיעים לטובה. נסקור כמה מהבולטים שבהם.
מזונות שמגבירים את פירוק העצם
סוכר. בהיסטוריה הרחוקה יותר סוכר לא היה קיים ולא הייתה המתקת מאכלים. מזון מתוק היה פרי, שכלל חוץ מהקלוריות גם כמות יפה של ויטמינים, מינרלים, אנזימים וכו'. לפי הספר תצרוכת הסוכר של אמריקאי ממוצע היא 19% מסך תצרוכת הקלוריות שלו ואילו קלוריות "ריקות". ז.א. כבר ההתחלה היא גרועה. בנוסף לכך יש לסוכר גם תופעות משניות גרועות, גם על העצמות וגם אחרות. המחבר מציין מחקרים המראים כי מתנדבים שקבלו מנה גדולה של סוכר הראו הפסדים מוגדלים של סידן בשתן.
גרעינים "מזוקקים" וקמח לבן. ידוע כי תוך כדי ייצור הקמח הלבן מפסידים חלק גדול מן הויטמינים והמינרלים שבגרעינים. המחבר נותן כמה דוגמאות של ההפסד: ויטמין 6B - 72%, חומצה פולית - 67%, סידן - 60%, מגנזיום - 85%, מנגן - 86%, נחושת - 68%, אבץ - 78%. כיון שמוצרי הגרעינים "המזוקקים" מהווים כ - 30% מסך הקלוריות, הרי יחד עם קצובת הסוכר "הריק" - כחצי מהתזונה לוקה בחסר חמור של ויטמינים ומינרלים. ועוד לא דברנו על ההפסדים שנגרמים בפירות וירקות עם ההתיישנות. היום כמעט בלתי אפשרי לאכול מוצרים כאלה טריים.
קפאין. הקפאין נמצא בהרבה משקאות ולא רק בקפה. יש הרבה מחקרים שמצביעים על נזקים שהקפאין גורם בשטחים שונים של הפיזיולוגיה. לגבי העצמות אין הוכחה ישירה אבל מחקרים שונים רומזים כי הקפאין בהחלט תורם לירידה בצפיפות העצם. הוכח כי אחרי שתיית קפה פליטת הסידן בשתן מוגברת. גם בטווח הארוך התוצאה הייתה דומה. מחקר גדול על 84,484 נשים מצא כי יש מתאם בין צריכת קפה לסיכויים לשבר בעצם הירך. הנשים שצרכו את המנה הגבוהה: 80-100% של הדוזה, היו בסיכון גבוה פי 3 כמעט לשבירת עצם הירך מנשים עם הדוזה הנמוכה: 0-20%.
אלכוהול. צריכת כמויות גדולות של אלכוהול גורמות בברור לאוסטיאופורוזיס. במחקר על 96 אלכוהוליסטים כרוניים בגילים 24-62, ל - 47% מהם היה אוסטיאופורוזיס. אפילו לאלו שמתחת לגיל 40 - 31% מהם סבלו מאותה בעיה. ההשפעה של שתייה מתונה של אלכוהול אינה ידועה.
חלבונים, זרחן ונתרן. גם עודף של מוצרים אלו במזון גורמים להפרשה מוגברת של סידן מהעצמות דרך השתן. זרחן מצוי בשפע במשקאות קלים רבים ובנתרן (מלח) משתמשים בדרך כלל יותר מדי בבישול ובחטיפים שונים.
עבוד המזון. פעם היו אוכלים את המזון או חי או מבושל בסגנון ביתי. היום המזון המעובד במפעלים תופס מקום גדול בדיאטה שלנו. מזון זה עבר "7 מדורי גיהינום" עד שהגיע לצלחת שלנו. הוא מעובד בטמפרטורות קיצוניות, בעזרת כימיקלים שונים, תוספים שונים, ועוד ועוד. המטרה העיקרית היא שהוא יראה מושך, יערב לחיכנו ושנקנה ממנו הרבה. כמובן שמה שקרה לויטמינים וכו' נדחק לקרן זווית בשיקולי רווח והפסד.
הקרקע. כל המזונות מתבססים על הקרקע. הצמחים גדלים עליה ישירות ובעלי החיים ניזונים מן הצמחים. שיטות החקלאות הישנות היו שימוש בזבל אורגני, אשר היה מחזיר לקרקע חומרי קורט שונים שנלקחו ממנה עם הפרי או הירק שלקחנו. היום משתדלים לקבל תוצרת גדולה ויפה בעזרת דשנים כימיים, שלא יכולים להחזיר לקרקע את כל מה שנלקח ממנה. כך, עם הזמן, הקרקע הופכת "ענייה" יותר ויותר וזה מתבטא במה שאנו אוכלים.
בעיית ה - PH. זוהי בעייה נפוצה למדי וכמעט שלא מתייחסים אליה ברפואה. ה - PH של הדם בגופנו נשמר בתחום צר למדי של 7.35- 7.45 בלבד. המזון שאנו אוכלים תורם לגוף חומציות או בסיסיות שחורגות בהרבה מתחום זה. צריך, לכן, לאזן בין המזונות יוצרי החומציות למזונות יוצרי הבסיסיות. זה לא רק הדם כי אם סביבת עבודה נכונה לתאים. מי הם יוצרי החומציות? חלבוני שונים, מוצרי קמח לבן וסוכר, מוצרי חלב ובעיקר גבינות צהובות. מי הם יוצרי הבסיסיות? רוב הפירות והירקות. רק לשם השוואה, בסיסיותם "חלשה" בהשוואה לחומציות החלבונים. מכאן ברור למה המזון שאנו אוכלים יוצר עודף חומציות. איך הגוף מתמודד עם זה? אין בעיה, בעצמות יש מחסנים אדירים של סידן אותו ניתן לגייס לסתירת החומציות. עכשיו ברור למה אנו ממש מזמינים את האוסטיאופורוזיס במו פינו?
חומרי מזון הדרושים לבניין העצמות
ויטמין K
ויטמין K היה ידוע בהשפעתו על קרישת הדם. בעיה בקרישת הדם אינה נפוצה ומאידך ויטמין K נמצא במזונות רבים ונוצר גם ע"י חיידקים שנמצאים דרך קבע במערכת העיכול. לכן בדרך כלל אין בו מחסור. מסיבה זו לא התענינו בו במיוחד. מחקרים חדשים על ויטמין זה גרמו לחוקרים לחשוב מחדש. התברר כי הוא משפיע בהחלט על בריאות העצמות ועל אוסטיאופורוזיס. כמו כן עם התקדמות שיטות המחקרים התברר כי מחסור בויטמין K קיים היום בכל זאת. מדוע? השימוש באנטיביוטיקה קיים בעולם מזה כ - 70 שנה והוא משפיע לרעה על אותם חיידקים ידידותיים יוצרי הויטמין. מסיבה זאת כדאי לקחת מספיק מהויטמין, שנמצא הרבה בירקות עליים ירוק כהה. כדאי גם לקחת תוספים של 150-500 מיקרוגרם ליום. זה נמוך בהרבה מסף הרעילות, שהוא מעל 50 מיליגרם ליום.
מנגן
המנגן היא מתכת שהגוף משתמש בה בכמויות קטנות אך הוא מהווה גורם חשוב בבניית העצם. אצל אנשים עם אוסטיאופורוזיס מתגלה לעיתים קרובות מחסור במנגן. בדרך כלל אמורים לקבל מספיק מנגן במזון אבל הטיפול התעשייתי וחומרי הדברה וכו' עלולים לגרום לחסר. במקרה כזה כדאי לקחת תוספים של 15-20 מיליגרם ליום. סף הרעילות גבוה בהרבה מגודל זה.
מגנזיום
על המגנזיום המחבר כותב: The mineral that "Does it all". מינרל זה משתתף ביותר מ - 50 תהליכים ביוכימיים המתרחשים בגוף. התזונה האמריקאית הטיפוסית כוללת כ - 250 מיליגרם מגנזיום ליום, בהחלט פחות מהמנה המומלצת של 350 מיליגרם. אבל החסר יכול להיות גדול בהרבה כיון שיש חוקרים שסבורים כי המנה המומלצת צריכה להיות 600 מיליגרם ליום.
המחבר מציין מחקר שנערך בישראל שכלל העמסת מגנזיום. בניסוי זה לקחו 19 נשים הלוקות באוסטיאופורוזיס, והזריקו להן לווריד כמות מוגדרת של מגנזיום. במשך 24 השעות הבאות אספו מהן את השתן ומדדו את תכולת המגנזיום שבו. אם הכמות הנפלטת שווה כמעט לכמות שהוזרקה, סימן שלגוף יש מספיק מגנזיום. אם, לעומת זאת, הכמות שנאספה קטנה בהרבה מזו שהוזרקה, סימן שיש לגוף מחסור במגנזיום. מתוך 19 הנשים, 16 פלטו רק כ - 10% מהכמות שהוזרקה להן; כלומר היה להן חסר חמור במגנזיום. פרט נוסף, אצל כולן היה מבנה העצמות עם גבישי סידן גדולים מהרגיל והעצמות פריכות יותר.
מתואר ניסוי אחר שכלל 26 נשים בגיל שלאחרי המחזור. כולן קבלו תוספי אסטרוגן או אסטרוגן עם פרוגסטרון. הנשים קבלו יעוץ תזונתי שכלל:
להמנע מאוכל מתועש.
להגביל את כמות החלבונים ולהעדיף חלבון מן הצומח על חלבון מן החי.
להגביל את הכמות של: סוכר, מלח, אלכוהול, קפה, תה, שוקולד וטבק.
הוצעו להן תוספים יומיים שכללו: 500mg סידן, 600mg מגנזיום, ותוספת של ויטמינים שונים, אבץ, נחושת, מנגן, בור ועוד.
19 נשים בחרו לקחת את התוספים והאחרות - לא. מדידת צפיפות העצם נערכה לכולן לפני התחלת הניסוי ואחרי 8-9 חדשים מההתחלה. אצל אלו שלא לקחו תוספים, עלית הצפיפות הייתה 0.7% בעוד שאלו שכן לקחו תוספים - התברכו בעליה של 11%.
לסיכום - המחבר ממליץ על תוסף מגנזיום בתחום 250-600mg ליום.
חומצה פולית
חומצה פולית היא אחד מוויטמיני B. חסר שלה בגוף גורם לכל מיני תסמינים וביניהם גם בעיית האוסטיאופורוזיס. המנה המומלצת שלה היא לפחות 0.4mg ליום אך יש שלוקחים מנה כפולה ואף יותר.
בור
הבור ידוע למדע מזה מאות רבות. הוא נמצא בטבע כבורקס, שהשתמשו בו לניקוי. מזה זמן רב היה ידוע כי הבור חיוני לצמחים וכאשר הקרקע לא הכילה מספיק מאלמנט זה - הצמחים לקו במחלות שונות. חשיבותו של הבור לאדם התבררה מאוחר יותר והיום יודעים כי יש לו השפעה חיובית על בריאות העצם. המנה המומלצת שלו היא 1-3mg ליום. טווח הרעילות שלו הוא פי עשרות ויותר מגודל זה. בין השאר, הבור לוקח חלק חשוב בתהליך בניית העצם.
ויטמין B6
ויטמין B6 הוא כעין "בן חורג" למשפחת ויטמיני B. בעבר לא הייתה לו השפעה גדולה על המחלות הקשות בתקופה ההיא כגון ברי ברי הנובעת ממחסור בויטמין B1, או פלגרה הנובעת ממחסור בויטמין B3, או צפדינה הנובעת ממחסור בויטמין C, או רככת הנובעת ממחסור בויטמין D. B6 נראה אז לא חשוב במיוחד. במשך הזמן התברר כי ל - B6 יש השפעה גדולה על תהליכים רבים בגוף ובין השאר על בריאות העצמות. התברר כי בתקופתנו יש מחסור בויטמין זה בהשוואה לתקופות קודמות. מדוע? המחבר מביא 2 אפשרויות: הראשונה - מקבלים פחות ממנו בתזונה, והשנייה - הסביבה שלנו הרבה יותר "מזוהמת" ויש מזהמים שהם אנטגוניסטים לויטמין B6. השפעתו של B6 על אוסטיאופורוזיס נראתה גם בנסויי חיות וגם בבני אדם.
המנה המומלצת של ויטמין B6 היא 2mg ליום אך התברר כי למחלות שונות נדרשות מנות גדולות בהרבה: עשרות mg ולפעמים יותר.
אבץ
האבץ משתתף בפעולות ביוכימיות רבות בגוף. מסיבה זו מחסור בו יכול להתבטא בתסמינים שונים. המחבר מציין מחקרים הגורסים כי בארה"ב האדם הממוצע מקבל מהתזונה רק כ - 2/3 מן המנה היומית המומלצת. השפעתו של האבץ על בריאות העצם נראתה גם בניסויי בעלי חיים וגם בבני אדם. בנוסף לפעולתו הישירה על בניית עצם תקינה, הוא משפר את תפקודו של ויטמין D בקשר לבניית העצם.
מהי המנה הרצויה של אבץ? האבץ נמצא בגרעינים שלמים, בשר, עוף, קטניות. הניסיון מראה כי לעיתים קרובות אנשים לא מקבלים במזון את המנה היומית המומלצת: 15mg. לכן אם מאובחן מחסור באבץ מומלץ לקחת אותו כתוסף. מולטי ויטמין כולל בדרך כלל 15-30mg. אבץ בנפרד נמצא גם בדוזות גדולות יותר, שעדיין נמוכות מסף ההרעלה.
סטרונציום
סטרונציום הוא מתכת דומה לסידן, אשר מצוי בקרום כדור הארץ. גוף האדם כולל כ - 320mg סטרונציום, אשר מצוי ברובו בעצמות. הוא משפיע באופן חיובי על תהליך בניית העצם ומשפר את חוזקה. כמו כן הוא משפר את עמידות השיניים כנגד חורים. תכונות אלו שלו הוכחו גם בניסויי בעלי חיים וגם בבני אדם. המחקרים על השפעת הסטרונציום דעכו והמחבר מציע הסבר אפשרי: הסטרונציום מצוי בצורת כמה איזוטופים, שרובם יציבים ואינם רדיואקטיביים. אך קיים גם 90Sr שהוא רדיואקטיבי ונוצר עם הניסויים הגרעיניים שהיו. הבהלה שהייתה עקב כך השפיעה על "נטישת" חומר זה. המחבר טוען כי דרושים עוד מחקרים על חומר זה כדי לדעת מה מקומו בדיוק בשמירה על בריאות העצמות.
הסטרונציום נמצא במי שתייה בריכוז של 1-20ppm, בתלות במקום, ולכן סביר להניח שכל אדם מקבל ממנו עד כ - 10mg ליום. אפשר להשיג גלולות שלו של 300-400mg, ודוזות כאלו עזרו בהחלט בניסויים על פציינטים עם אוסטיאופורוזיס.
חומרים נוספים
נחושת. הנחושת משתתפת במספר פעילויות ביוכימיות בגוף, ביניהן גם בתחזוקת העצמות. חסר בנחושת גורם לתופעות שונות, גם בבעלי חיים וגם באדם. מחסור מתמשך בנחושת עלול לגרום לאוסטיאופורוזיס. הדבר הוכח בניסויים בעכברושים ומחקרים שונים מצביעים על תופעה דומה בבני אדם. נחושת מצויה בגרעינים שלמים, אגוזים, בשר אברים פנימיים, ביצים, עוף וירקות עליים ירוקים. כדאי לקחת תוסף נחושת של 1-2mg ליום. במידה ולוקחים תוספי אבץ כדאי להגדיל מעט את כמות הנחושת כיון שהאבץ משבש במידה מסוימת את קליטת הנחושת. הנחושת נחשבת כרעילה, וזה נכון בדוזות גדולות. המחבר מציין מחקר שגורס שרוב האוכלוסייה סובלת דווקא ממחסור בנחושת.
סיליקון. הסיליקון הוא חומר חיוני לגוף וממלא תפקיד חשוב בבניית הסחוסים והעצמות. המחבר אומר שלא ידוע האם התזונה הטיפוסית בארה"ב גורמת למחסור בסיליקון, אך מי שסובל מאוסטיאופורוזיס כדאי לו לקחת תוספי סיליקון.
ויטמין C. ויטמין C הוא תוסף המזון הנפוץ ביותר אחרי מולטי ויטמין. הוא ידוע זמן רב ויש לו חלק בתהליכים רבים בגוף. המנה המומלצת שלו היא 60mg ליום אבל גודל זה נקבע סמוך לתחילת המאה העשרים. זוהי הדוזה שמבטיחה אותנו הרחק מעבר לצפדינה. אבל מה לגבי צרות אחרות? יש הסבורים כי מנת ויטמין C של מאות mg ואף יותר מהווים "ביטוח" מפני בעיות שונות. ויטמין C הוא אנטי מחמצן מצוין (נמס במים).
בניסוים בבעלי חיים הוכח כי מחסור בויטמין C גורם לאוסטיאופורוזיס. גם הצפדינה היא מחלה של אי תקינות של העצמות. פעולת ויטמין C בעניין זה היא עידוד בניה והשתרגות של חלבונים המשתתפים בבניית העצם. הדוזה הדרושה לשם כך אינה גדולה, ודאי פחות מהדוזות הענקיות שלוקחים למטרות אחרות. בכל אופן לגבי זקנים, שהם בעלי הסיכון בעניין זה, אין בטחון שהם מקבלים מספיק. בניסוי שנערך על קבוצה זו, אצל 20% התגלה מחסור למרות שהם קבלו יותר מהדוזה המומלצת: 60mg. המחבר ממליץ על 500mg ליום כמנה מומלצת.
ויטמין D. ויטמין D דרוש כדי שהסידן ייקלט בצורה תקינה בעצמות. רוב הוויטמין הזה נוצר בעורנו מהקרינה האולטרה-סגולה של השמש. אנשים שאינם חשופים מספיק לשמש צריכים לקבל אותו מן המזון. המקור העיקרי שלו במזון הוא ממוצרי חלב המועשרים בוויטמין D דגים, ביצים, וכבד. הזקנים סובלים יותר ממחסור בוויטמין D. מחסור כזה מתגלה אצל זקנים הסובלים מאוסטיאופורוזיס יותר מאשר אצל זקנים באותו גיל שאינם סובלים מהמחלה. תוספי של 200-400IU של הוויטמין מומלצים לזקנים, והם הרבה מתחת לסף הרעילות.
סידן - חשוב אך לא כל הסיפור
הסידן מופיע כאן האחרון בין המשפיעים על בריאות העצמות לא בגלל חשיבותו הפחותה אלא כדי להדגיש שהוא שחקן אחד מיני רבים ואם יש מספיק ממנו זה עדיין לא פותר את הבעיה. אם נותנים רק תוספי סידן לחולים באוסטיאופורוזיס, אין סיכוי שמצבם ישתפר בהרבה, והוא עלול אפילו להידרדר. בעבר חשבו שאם העצם בנויה ברובה הגדול מסידן, הרי תוספת שלו תשפר את המצב. המורכבות של בניית העצם פורסמה בשני מחקרים בשנים 1981 ו - 1990.
עוד ב - 1964 פורסם מחקר המצביע על כך כי אצל אנשים עם אוסטיאופורוזיס קליטת הסידן פחותה מהרגיל. נראה הגיוני שמצב זה ניתן לקיזוז ע"י הגדלת מנת הסידן. בתקופה ההיא לא הייתה טכנולוגיה טובה לבדיקת צפיפות העצם. היום כאשר מיכשור זה קיים, המחקרים עלו דרגה.
המחבר ממליץ על תוספי סידן של 600-1200mg ליום לטיפול ומניעה של אוסטיאופורוזיס; קצת פחות מאשר רופאים אחרים ממליצים. במקרים מיוחדים הדוזה עשויה לעלות. מאידך הוא תמיד ממליץ לשלב את הסידן עם כל המינרלים והויטמינים שתוארו. מניסיונו דוזות קטנות של חומרים רבים עדיפה על דוזה גדולה של חומר אחד.
חשוב לשמור על איזון נכון בין סידן למגנזיום. יש הגורסים יחס של 1:2. אחרים טוענים שצריך להגדיל את כמות המגנזיום עד לשוויון ויש הגורסים שצריך להגדיל את המגנזיום מעבר לסידן.
Comentarios