הרבה פעמים כשמרגישים לא טוב תקופה ארוכה, ואז כשסוף סוף הרופא מאבחן ונותן שם לאוסף התסמינים מרגישים קצת רווחה – הנה יודעים מה יש לי. יש תקוה שעם האבחון יבוא גם טיפול שימגר את המחלה. לא כך קורה עם השימוטו. אמנם יש שם למחלה, אבל הרופאים לא באמת יודעים מה גורם לה.
אומרים לנו שזו מחלה אוטואימונית, שהגוף מתקיף את הבלוטה ולכן היא לא פועלת בצורה תקינה. אבל מה גורם לגוף פתאום להתקיף את בלוטת התריס של עצמו? במאמר הזה ובבא אחריו אפרוש בפניכם מספר הסברים על השורש והסיבה למחלת השימוטו. ידיעת הסיבה זה הצעד הראשון להחלמה אמיתית, כי אם מבינים את הסיבה אפשר באמת לטפל במקור הבעיה.
אבל לפני שנתחיל בואו נבין מה זה בכלל השימוטו.
מהי המחלה ששמה השימוטו?
המחלה הזו תוארה לראשונה ע"י רופא יפני בשם דר' הָקָארוּ השימוטו בשנת 1912, ומכאן שמה. המחלה מתבטאת בדלקת בבלוטת התריס וחדירה של כדוריות דם לבנות (לימפוציטים) לתוך הבלוטה. הדלקת והלימפוציטים הורסים תאים שמייצרים את ההורמון של הבלוטה ובמשך הזמן הנזק לרקמות גורם לתת פעילות של בלוטת התריס, כלומר הבלוטה לא מצליחה לייצר מספיק מההורמון שלה.
לעיתים כל זה קורה בלי שום סימנים חיצוניים, ולפעמים זה מלווה בהגדלה של הבלוטה שגורמת לנפיחות בבסיס הצוואר.
כמו כן, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים כנגד חומרים שמצויים בבלוטת התריס, ושנים מהם משמשים לאבחון של המחלה:
האנזים תירואיד פֶרוֹקְסִידָז – Thyroid Peroxidase) TPO). הבדיקה לנוגדנים הללו נקראת TPO ab. הסימון ab הוא קיצור של המילה antibody שזה המונח לנוגדנים באנגלית.
החומר השני הוא החלבון תירוגלובולין – (Thyroglobulin) שהוא "חומר הגלם" ממנו הבלוטה מייצרת את ההורמונים. הבדיקה לנוגדנים לחומר זה נקראת TGB ab. מידע נוסף על בדיקות לבלוטה במאמר הזה.
כמו כן חוקרים גילו שאצל אנשים שחולים ב-השימוטו יש רמה מוגבהת של ציטוקינים (אלה חומרים המשמשים לתקשורת בין התאים של מערכת החיסון) של הזרוע התאית (המולדת) של מערכת החיסון - Th1, החלק של מערכת החיסון שכולל תאי דם לבנים שמקיפים ומחסלים חיידקים ווירוסים. הזרוע השנייה של מערכת החיסון היא הזרוע ההומרלית (הנרכשת) שמורכבת מתאים שזוכרים את הפתוגן ויודעים לייצר במהירות תאים ונוגדנים שפועלים ספציפית נגד הפתוגן הזה.
איך יכול להיות שהגוף יפעל כנגד עצמו?
כמטפלת הוליסטית אני מאמינה שהגוף הוא תמיד בעדי. כל דבר שהוא עושה זה כדי לעזור לי. למשל כשנכנסים חיידקים לגוף, החום עולה. לא החיידקים גורמים לחום, זו תגובה של הגוף. זה לא נעים כשיש חום, זה יכול אפילו להיות על הפנים, אבל הגוף עושה לי את זה כדי להגן עלי מפני נזק יותר גרוע אם החיידקים יתרבו ויתפשטו לעוד מקומות.
אני מאמינה שגם התגובה של הגוף שנקראת אוטואימונית היא כזו. המדענים עדיין לא גילו למה הגוף מגיב בצורה כזו, אבל אני בטוחה שהתגובה הזו מגינה עלי מפני נזק עוד יותר גרוע.
המדע הוא דינאמי, כל הזמן מגלים דברים חדשים, ודברים שחשבנו שידענו מופרחים. לכן, אני מתייחסת לכל דבר ש"ידוע מדעית" עם מידה של ספק. פעם, כשסבתא שלי חלתה באולקוס הרופאים אמרו לה שזה נגרם בגלל סטרס ושהיא צריכה לקחת את החיים יותר בקלות. בשנות השמונים גילו את חיידק ההליקובקטור והוא הפך לסיבה לאולקוס, והרופאים התחילו לטפל במחלה הזו בעזרת אנטיביוטיקה. היום יודעים שלאחוז גדול מהאוכלוסיה יש את החיידק, אבל לא אצל כולם מתפתח אולקוס, והרבה פעמים אחרי שנותנים טיפול אנטיביוטי המחלה חוזרת אחרי כמה חודשים. אז האם היום המדע באמת יודע מה גורם לאולקוס?
מספר הסברים על הסיבה ל-השימוטו
הרבה אנשים רוצים למצוא את הסיבה (בהא הידיעה) לבעיה שלהם. לצערי הדברים לא פשוטים, לא שחורים ולבנים ולא חד מימדיים. יכול להיות שיש כמה גורמים, ויכול להיות צירוף של כמה גורמים שבסופו של דבר גורר את התוצאה. אני מביאה כאן ובמאמר ההמשך מספר הסברים, שכל אחד מהם מתייחס לגורם אחד, אבל מאוד יכול להיות שיותר מאחד משחק תפקיד במקרה שלך.
הסבר ראשון: השימוטו היא בעצם כשל בתפקוד של מערכת החיסון
אנחנו מתייחסים ל-השימוטו כמחלה של בלוטת התריס, אבל כשמתחילים לבחון לעומק מה קורה בתוך בלוטת התריס מגלים שיש תגובה לא מאוזנת ולא מרוסנת של מערכת החיסון.
לפני שנצלול לתוך ההסבר הזה בואו נבין רגע איך עובדת מערכת החיסון. ההסבר הזה לקוח מתוך הספר של דטיס חרזיאן "Why do I still have Thyroid Symptoms?", פרק שלישי.
תדמיינו שהגוף שלכם הוא כמו בית שיש לו חלונות ודלתות, אבל יש מנעולים ואזעקות כדי להגן על הבית מפני פורצים. המנעולים משולים למחסומים שיש לגוף שמגינים עליו מפני חיידקים ומזיקים אחרים: העור, והרקמות הריריות שיש באף, בריאות ובמערכת העיכול. כאשר קורית פריצה האזעקה מופעלת והיא מפעילה תגובה מאורגנת ומתוזמרת של מערכת החיסון. הראשונים שמגיעים לזירה הם כוחות השיטור הקדמיים. אלה משולים בגוף למקרופגים. הפירוש של המילה מקרופג היא: "אוכל גדול" ואכן אלה תאי דם לבנים גדולים שבולעים פתוגנים ומעכלים אותם. כוחות השיטור הקדמיים אינם יכולים לעצור את הפריצה אולם הם יכולים לזהות מי הפורץ ואילו יחידות נוספות נדרשות כדי לטפל בו. הם מדברים בקשר עם היחידות האחרות ומזמנים לזירה את מי שנדרש. באותו אופן המקרופגים מציגים על פניהם חלקים של הפתוגן המעוכל הנקראים אנטיגנים ומייצרים ציטוקינים – חומרים שמזמנים תאים אחרים של מערכת החיסון למקום.
התאים שמגיבים לקריאה הם:
תאי T Helper – כמו חפ"ק שמארגן את ההתקפה.
תאי T ציטוטוקסים ותאי natural killer) NK) שזורמים למקום ותוקפים את הפורצים
תאי T regulator – כמו חולית פיקוד אחורית שמנהלים מעקב אחר האירוע וכשהוא מסתיים מזמנים את תאי ה T Suppressor שעוצרים את ההתקפה אחרי שהפורצים נוטרלו.
בנוסף מערכת החיסון מזמנת את ה"חוקרים" שבוחנים את הפולש ומאחסנים את כל המידע עליו בזכרון – תאי B. מידע זה יעזור לטפל בפורץ ביתר יעילות אם הוא יופיע שוב.
מה קורה במחלה אוטואימונית?
אצל חלק מהאנשים אין מספיק תאי T Suppressor ולכן ההתקפה מתמשכת ומתמשכת ונהפכת לכרונית.
אצל אנשים מסוימים התאים מייצרים יותר מידי ציטוקינים מסוג IL-2 שמזמנים הרבה מידי תאי T ציטוטוקסים ותאי NK שגורמים לנזק גם לרקמה בריאה. זיהום כרוני של וירוסים יכול לגרום לתגובה הזו.
אצל אנשים אחרים מוצאים עודף של IL-4 שמביא יותר מידי תאי B אשר מתייגים רקמות בלתי מזיקות כמזיקות. זיהום של פרזיטים או רגישויות למזון עלולות לגרום לתגובה הזו.
מחלות אוטואימוניות נמצאות בעלייה מתמדת בעשורים האחרונים. חלק מהסיבות לכך זה שמערכת החיסון מאותגרת בגלל שאנו חשופים להרבה רעלים, הריריות המגוננות לא מתפקדות כמו שצריך וגם במערכת העיכול מתפתח מעי דליף, דבר שגורם לחלבונים יותר מורכבים להכנס לזרם הדם. מערכת החיסון מזהה את החומרים האלה כפולשים ומתקיפה אותם. בכלל כל הסיבות האלה מערכת החיסון נמצאת במצב של עירור יתר וזה מוציא אותה מאיזון.
הסבר שני: השימוטו נגרם ע"י וירוס אפשטיין באר
אנתוני ויליאם, המדיקל מדיום מסביר בספרו "Thyroid healing" שהגורם ל-השימוטו הוא וירוס ממשפחת ההרפס שנקרא אפשטיין באר. באנגלית קוראים לו בקיצור EBV. זה אותו וירוס שגורם למחלת הנשיקה, או בשמה הרפואי מונונוקלאוזיס. וירוסים ממשפחת ההרפס הם בעלי תכונה מיוחדת. הם יודעים לתרגם את החומר הגנטי שלהם ל DNA שנכנס לתוך תאים בגוף שלנו ונשמר יחד עם החומר הגנטי שלנו. מערכת החיסון בסופו של דבר מצליחה לחסל את כל הוירוסים הפעילים בגוף, אבל הקוד הגנטי שלהם נשאר. בסיטואציות מסוימות, החומר הגנטי הזה יכול להיות מופעל ויווצרו וירוסים פעילים חדשים. ככה ה"וירוס" מסתתר במצב רדום עד שיש איזשהו טריגר, בדרך כלל סטרס או טראומה, שגורם לוירוס שוב להתפרץ ולמחלה להופיע.
הרבה אנשים נדבקים בוירוס מההורים שלהם, לפעמים כבר מהרחם או בילדות, ויש שתופסים אותו בגיל ההתבגרות. הוירוס מסתובב בזרם הדם ויכול לגרום לתופעות קלות כמו תחושה של הצטננות או כאב גרון קל. אנשים עם מערכת חיסון איתנה מצליחים להתמודד עם הוירוס ובכל פעם שהוא מרים ראש מערכת החיסון גודעת את ההתפרצות. אצל חלק מהאנשים הוירוס מצליח להתרבות ואז הוא מתקדם בגוף בכמה שלבים.
בשלב בראשון הוא גורם למחלת הנשיקה. זו מחלה שמלווה בדלקת בגרון, חום נמוך ועייפות. זה יכול להימשך כמה ימים עד שבועיים. יש כל מיני דרגות של חומרה של המחלה הזו, לפעמים זה עובר די בקלות ולא מייחסים לזה חשיבות, ולפעמים זה גורם לעייפות שנמשכת כמה חודשים.
כשמערכת החיסון מתגברת על הוירוס הוא עובר למצב רדום ומשתכן בכבד, שם הוא פעיל על אש נמוכה ובצורה כרונית. הוירוס מייצר חומרי רעל שמעמיסים על הכבד ויכולים להופיע כל מיני תסמינים שקשורים לסטגנציה בכבד כמו השמנה, תחושה של ליאות, ותסמינים של קושי לחשוב וקושי להתרכז. ככל שזה נמשך יותר זמן יכולים להופיע עודף כולסטרול, חוסר איזון של הסוכר בדם, ותופעות במערכת העיכול כמו עצירות, גאזים ונפיחות. השלב הזה יכול להימשך חודשים עד שנים.
בשלב השני בדרך כלל בעקבות טריגר הוירוס מתקיף את בלוטת התריס. יש הרבה דברים שיכולים להוות טריגר להתפרצות מחודשת של הוירוס: חשיפה לעובש, חשיפה לכספית, מחסור באבץ, מחסור בויטמין B12, חשיפה לחומרי הדברה, פרידה או בגידה של בן זוג, מוות של בן משפחה, טיפול בבן משפחה חולה, בעיות כלכליות, שינויים הורמונליים כמו בגיל ההתבגרות, בזמן הריון, או בגיל המעבר, פציעה פיסית, ואפילו עקיצה של דבורה, עכביש או קרציה.
כאשר וירוס אפשטיין באר חודר לבלוטת התריס ומתחיל לשכפל את עצמו בתוך התאים שלה, מערכת החיסון מזהה אותו ויוצרת דלקת שהיא חלק מהנסיון של הגוף לסלק את הפולש. תאים של מערכת החיסון מזהים תאי בלוטה שנגועים בוירוס ומתקיפים אותם. התהליך הזה גורם במשך הזמן להרס של הרקמה בבלוטה שגורם לתת פעילות.
לפי מה שאנתוני ויליאם מסביר בספרו, רוב התסמינים שחווים במחלת השימוטו אינם נגרמים בגלל תת פעילות של בלוטת התריס אלא בגלל הפעילות של הוירוס בגוף והחומרים המזיקים והרעילים שהוא מפריש ושנוצרים כאשר מערכת החיסון מחסלת את הוירוס.
בשלב השלישי הוירוס עובר להתקיף את מערכת העצבים ומופיעים "תסמינים מסתוריים" כמו עייפות כרונית, בלבול, חרדה, דכאון, מחשבות שמסתובבות בסבסבת וכאבי בטן. התסמינים הללו נגרמים בגלל שהוירוס מפריש חומרים שהם רעילים למערכת העצבים. זה יכול להתלוות גם בכאבים בפרקים ובשרירים שמאובחנים כדלקת פרקים ראומטית או פיברומיאלגיה.
אנתוני ויליאם מגדיר את עצמו כמדיום רפואי. את המידע שהוא מביא לנו הוא מקבל בתקשור מישות שהוא קורא לה spirit of compassion ואני מתרגמת זאת ל"שכינת החסד והחמלה". אפשר לבחור להאמין או לא. מה שבטוח זה שאלפי אנשים עקבו אחר ההמלצות שלו והחלימו מכל מיני בעיות רפואיות כרוניות כשאף רופא לא הצליח לעזור להם.
מאמר מדעי משנת 2015 [4] מאשש את מה שאנתוני טוען. המדענים מצאו את ה DNA של EBV אצל 80.7% מהמקרים של חולי השימוטו שהם בחנו במחקר, ולא מצאו את הוירוס בקבוצת הביקורת.
אם קראת את השורות האלה והזדהית עם הכתוב, אם ההרגשה היא – כן זה בדיוק מה שעובר עלי, אל יאוש! בספרו אנתוני מסביר כיצד בעזרת תזונה מתאימה, תוספים וצמחי מרפא אנטי וירליים ניתן למגר את הוירוס מהגוף ולהחלים.
במאמר המשך אמנה סיבות נוספות שגורמות ל-השימוטו.
מוזמנים ליצור קשר עמי להתייעצות לגבי האתגר שלכם. יעל שחם גפני
מקורות
Dr. Datis Kharrazian, Why do I still have Thyroid Symptoms when My Lab Tests are Normal, Morgan James Publishing 2010
Anthony William, Thyroid Healing
Janegova A, Janega P, Rychly B, Kuracinova K, Babal P. The role of Epstein-Barr virus infection in the development of autoimmune thyroid diseases. Endokrynol Pol. 2015;66(2):132-6. doi: 10.5603/EP.2015.0020. PMID: 25931043.